מחדל תאונות הדרכים

מחדל תאונות הדרכים. דן בן יהודה.

מזה חמש שנים, מספר ההרוגים בתאונות דרכים בישראל נמצא בעליה מתמדת.

ולמרות הנתון הנורא לא רק שאיננו רואים פעולה נחושה של הממשלה ושר התחבורה לעשות משהו בנדון, נראה שעל אף שהתקשורת עוסקת בנושא ואף בהרחבה ולמרות שגם מבקר המדינה פרסם דו"ח קשה בנושא המאבק בתאונות הדרכים ואף ועדת הכלכלה ברשותו של ח"כ איתן כבל פרסמה דו"ח מקיף לאחר קיום סדרת דיונים. למרות כל אלה לא נשמע קול שמבקש לבדוק האם התוצאה הקשה נובעת מסיבות בלתי תלויות ואכן נעשה כל מה שניתן לעשות, או שהעליה הרציפה במשך חמש שנים היא תוצאה של מחדל ושיש מי שאחראי למצב הזה שבו ישראל הגיעה למקום הראשון באירופה בעליה בהרוגים בתאונות דרכים?

אם במשך חמש שנים רצוף היה מתפרסם שישראל יורדת בהישגים במבחנים הבינלאומיים בקרב תלמידים, האם לא היינו מצביעים על שר החינוך כאחראי?, אם במשך חמש שנים היה מתפרסם מדד קבוע של עליה בשיעורי הפשיעה וחוסר תפקוד של המשטרה, האם לא היינו מטילים את האחריות על השר לביטחון פנים?, אם היה מבצע כושל או מלחמה חלילה עם קרבנות רבים והיה מסתבר שהצבא לא היה מוכן, לא היינו מבקשים לחקור את תפקוד שר הביטחון? בחמש שנים האחרונות אנו מפסידים במלחמה בתאונות הדרכים. נהרגו יותר מ 1550 בני אדם בחמש שנים. עליה קבועה במספר ההרוגים ומחיר כלכלי למשק של כ – 12 מיליארד שקל בכל שנה. האם אין זו סיבה טובה מספיק לבדוק האם יש אחראי , האם זה כתוצאה ממחדל? ממדיניות שגויה? משיקול דעת מוטעה?

בשנת 2007 הוקמה הרשות הלאומית החדשה לבטיחות בדרכים. היא תוקצבה ב 550 מיליון ש"ח כפי שהומלץ בועדת שיינין למאבק בתאונות הדרכים. הרשות הוקמה בתקופת שאול מופז כשר תחבורה, ונושא המלחמה בתאונות הדרכים קיבל אולי בפעם הראשונה מקום ראוי, תקצוב ראוי וגוף שלמרות שמרבית סמכויותיו נשללו ממנו עוד טרם הוקם, לפחות היה עתיד לבצע תיאום של כלל הגופים הקשורים לתחום ותקצוב של רובם.

יאמר לזכותו של שר התחבורה ישראל כץ שהוא מתמיד בתפקידו מאז 2009, מה שמאפשר לו ראייה רב שנתית וביצוע של תכניות ארוכות טווח. אך האם המדיניות שלו והתייחסותו למלחמה בתאונות דרכים תורמת להורדת מספר הנפגעים, או שמדיניותו בשנים אלה היא שהביאה לעליה הבלתי נסבלת במספר ההרוגים. זו שאלה שיש לבחון.

מבחינת תקציבים –  משנת 2008 התבצע קיצוץ משמעותי בהיקפי התקציבים הייעודיים בתחום הבטיחות בדרכים.

הרשות לבטיחות בדרכים קוצצה בתקופת הממשלה הנוכחית מ: 550 מלש"ח בשנה ל – 220 מלש"ח ב 2016, 40% מהתקציב המקורי.

כתוצאה מכך קוצץ התקציב שהועבר למשטרת התנועה מהרשות בכ 50% ואכן יש קיום חצי מהניידות שהיו בשנת 2008.

אגף זה"ב במשרד החינוך קוצץ בכ 40%. והרשויות המקומיות שקיבלו בשנת 2008 44 מיליון ש"ח לטובת ביצוע תכניות מקומיות למלחמה בתאונות הדרכים קיבלו השנה 12 מליון בלבד. התקציב לביצוע תשתיות בטיחות ברשויות הקומיות קוצץ מ 220 מיליון ל – 120 בלבד. ומזה כמה שנים שאין  פרסומות בטלוויזיה או בשלטי חוצות בנושא מניעת תאונות דרכים מלבד סמוך מאוד ליום הלאומי לבטיחות בדרכים.

נראה שהמדיניות של משרד התחבורה איננה לוקחת בחשבון את הגורם המרכזי לקיומן, הגורם האנושי. כל תחום שקשור לנושא זה קוצץ באופן משמעותי – חינוך, הסברה, אכיפה.

כדי לנצח במלחמה בתאונות הדרכים יש לבצע פעולות בכל התחומים הנוגעים בהם, תשתיות, אכיפה (כולל שפיטה מהירה ואפקטיבית), חינוך פורמלי ולא פורמלי בכל גיל, הסברה מכוונת אוכלוסיות ומגזרים שונים, מערך הצלה מאובזר, מחקר מקיף. יש לתת לרשויות המקומיות יותר אחריות וסמכות לאכיפה ואת הכלים והתקציב לשפר תשתיות ולקיים פעולות  הסברה וחינוך בהתאם לבעיות במאפיינות כל ישוב בנפרד.   

תחקיר ובדיקה של מקבלי ההחלטות הוא חלק מכל מלחמה, גם בעת כישלון וגם בעת הצלחה. ראוי שבמלחמה שגובה כל כך הרבה חיי אדם, הכישלון לא יישאר יתום. יש  לבדוק האם אכן מתקבלות ההחלטות הנכונות ונקבעת מדיניות שתוביל לניצחון.   

דן בן יהודה, מומחה ומרצה בתחום הגורם האנושי בתאונות דרכים.

050-6810612   dan@gorem.me